בזמנים בהם שלט במדינה עם הספר (ולא ספר התקציב), היו זמנים שבהם הילכו מעל בימת הכנסת אנשי חזון ורוח (ולא, אין המדובר בעושי רוח, אלא ברוח של ממש).
מאז כבר צעדנו בכיכר על ענייני מלחמה ושלום, ועל ימין ושמאל, וכבר צעדנו בכיכר על כל דבר וענין, ולכיכר תמיד היה אופי בדלני, סקטוריאלי, המטוטלת הציבורית אירחה בכיכר את המחנות המנוגדים בסדר מופתי.
ופתאום, פתאום הכיכר מכילה משהו אחר, משהו מחבר, משהו משותף, משהו מקרב ומחבק, משהו של כולם (וגם של המיעוט הקטן העומד מנגד ומגן בחירוף נפש על פשיטת הרגל המוסרית והערכית של ההפרדה והסקטוריאליות).
פתאום, ככה פתאום, כן, פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת, ולכל הניקרה בדרכו קורא הוא שלום!
אז לכבוד דור הכיכר, אני מקדיש את הפרק קצרים בכיכר.
הקצר הראשון: פני הדור כפני הכלב או פני הדור כפני הלב
פני הדור כפני הכלב הוא ביטוי שגור אשר על פי רוב עושים בו שימוש כדי להביע שאט נפש ממעשיו או מחדליו של דור שלם, בדרך כלל הביטוי מיוחס לדור חוטא ורשע.
פרשנות נפוצה לביטוי מסבירה שממש כשם שהכלב הולך לפני אדוניו אך מביט אחורה כל העת כדי לראות לאן רוצה אדוניו ללכת, כך פני הדור, מבולבל ומחפש את עתידו מאחוריו ולא מלפניו.
זהו ה"פשט" של הפרשנות הזו, אולם ה"דרש" שלה בהקשר שלנו למחאת האוהלים, מתייחס למנהיגות בהקשר שבו הכלב ההולך לפני אדוניו (הממשלה והעם), כבר מזמן אינו מביט לאחור לראות מהו רצון אדוניו.
מקור הביטוי (ככל שאני יודע ואיני מומחה לדבר תורה), הוא במסכת סנהדרין, ושם מוזכר הביטוי בהקשר של "והאמת נעדרת".
אני מבקש להציע חלופה של "אמת נהדרת" במקום האמת הנעדרת, ובמסגרתה לעשות שינוי קל בביטוי השגור הזה, ולשכתבו כך: "פני הדור כפני הלב".
דור האוהלים פועל מן הלב, מתוך עוצמת הרכות של הזדהות אנושית ובינאישית עם סבל האדם באשר הוא אדם, עם מי שאין בידו להשיג קורת גג, ועם מי שאין ביכולתו להתפרנס מרפואה גם אחרי 100 שעות שבועיות, ועם מי שאינה יכולה להזין את ילדיה, ועם כמעט כל סבל אנושי אחר.
ההולכים על שתיים בכיכר מביטים מתוך העם ולא אחורנית כלפי העם, ועל כן לא ראוי להם שישוו לכלב המביט באדוניו על מנת ללמוד את הכיוון.
דור האוהלים מביט מתוך העם, ומביט קדימה אל העתיד המשותף של כולנו, כולל עתידם של ההולכים על ארבע שעד כה הלכו בראש המחנה, ועל כן אני קורא לשמוט לאלתר את האות כ' מן הביטוי ולשכתבו באופן שבספר ההגדה של היציאה מעבדות לחירות, הספר שייכתב וייקרא בחג התחריר העולמי, יירשם:
אמור מעתה: "במצריים לקו חמישים מלקות, בתוניס מאתיים וחמישים מלקות, בסוריה אלפיים וחמש מאות מלקות, ובישראל שמטו את האות כ'."
פסח, מצה ותחריר.
